קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ נ' עיריית הוד השרון ואח'

פסק דין

העותרת מבקשת לחייב את המשיבה 1, עיריית הוד השרון (להלן: "העירייה") ואת המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד השרון (להלן: "הוועדה המקומית") לפעול לביטולו הפיזי של כביש הידוע כרחוב הפרחים המצוי בתחומה. (להלן: "הכביש" או "דרך רחוב הפרחים").

העובדות הרלוונטיות:

1. העותרת, חברה יזמית בתחום הנדל"ן, רכשה מגרש הידוע כמגרש 226 בגוש 6407 חלקה 336 (להלן: "המגרש" או "המקרקעין"), במטרה להקים עליו פרויקט למגורים.

2. על המקרקעין חלות תכנית הר/1200, ותכנית מפורטת הר/מק/1200/א' שהיא תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים אשר קיבלה תוקף ביום 16.06.08 (להלן: "התכנית" ו"התכנית המפורטת" בהתאמה). על פי התכנית המפורטת ייעודו של המגרש הוא מגורים ג'. דרך רחוב הפרחים מצויה בחציה (לכל אורכה) בתחום התכנית המפורטת וחלקה מצוי בתוך מגרש העותרת. חציה השני של הדרך מצוי בתכנית צפונית יותר תכנית הר/1201 שמכוחה הוכנה תכנית הר/מק/1021/א אשר פורסמה ברשומות למתן תוקף רק ביום 4.11.12 (להלן "התכנית הצפונית"). דרך רחוב הפרחים בתוכנית הצפונית, בקטע שמול מגרש העותרת מיועד לשצ"פ.

דרך רחוב הפרחים הוא רחוב דו סיטרי שמהווה עורק תחבורה ראשי וחיוני בהוד השרון המחבר בין דרך רמתיים לרחוב סוקולוב.

3. בתחילת חודש ינואר 2012, אישרה הוועדה המקומית את בקשת העותרת להיתר חפירה ודיפון במגרש.

עוד בטרם הוצא ההיתר החלה העותרת בגידור המגרש, לרבות החלק של דרך רחוב הפרחים הכלול במגרשה. בעקבות עבודות אלה, שגרמו "לאנדרלמוסיה תחבורתית" הורתה משטרת ישראל על פירוק הגידור שהוצב על הכביש. ביום 06.01.12 הסירה העיריה את הגידור שהוצב על הכביש.

4. לטענת העותרת, בעקבות התערבות המשטרה הוספו לפתע, כתנאי למתן היתר לחפירה ודיפון, תנאים ודרישות נוספים מעבר לתנאים שנקבעו בהחלטת ועדת המשנה של הועדה המקומית, הכוללים הצבת תמרורים וביצוע הסדרי תנועה חדשים על פי תכניות הסדרי התנועה של משטרת ישראל. דרישות אלה התייחסו לכל אורכו של רחוב הפרחים ולא רק לחלק המצוי במגרש העותרת.

על מנת לקבל את ההיתר מילאה העותרת אחר התנאים אך במקביל הגישה ערר (57/12), לוועדת הערר המחוזית מחוז מרכז (להלן: "הערר" ו- "ועדת הערר" בהתאמה), וביקשה להורות לוועדה המקומית לבטל את דרישתה להסדרת התנועה בדרך רחוב הפרחים וכן כל תוספת חדשה ו/או דרישה מעבר לאמור בהחלטת הועדה כתנאים לקבלת היתר. ביום 22.04.12 החליטה ועדת הערר:

"אשר לעניין התמרור – על פניו נושא זה נכנס בגדר תקנה 16(14) (לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) התש"ל 1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה") ז.ב.) מניעת הפרעה במהלך העבודה לתנועת רכב ולהולכי רגל בדרך ציבורית, אלא שייתכן וצריכה להיערך התחשבנות כלשהי בין הצדדים שכן פתרון הקבע המעוגן בתכנית אינו כולל כל כביש ברחוב הפרחים, אלא שטח ציבורי פתוח בלבד. מכאן כי בחלקו לפחות תואם הפתרון הזמני את פתרון הקבע אשר הוא (האחרון) באחריות הרשות".

על החלטת ועדת הערר לא הוגש ערעור.

5. ביום 26.01.12, קיבלה העותרת את היתר החפירה והדיפון וביום 23.07.12 קיבלה היתר לבניית 34 יחידות דיור. לטענת העותרת היא פנתה לנושאי התפקידים השונים בעיריה ובוועדה המקומית על מנת שיפעלו לביטולו הפיזי של הכביש, אולם דרישתה לא נענתה, למרות שהלכה למעשה החלה בביצוע פעולות החפירה והדיפון במגרש על פי היתר הבנייה המאושר. מכאן העתירה שבפני.

עיקר טענות העותרת:

6. בתכנית המפורטת הכביש בוטל וייעודו שצ"פ. עם תחילת קידום הפרויקט, בחודש אוקטובר 2010 לערך, הודיעה הוועדה המקומית כי הכביש מיועד לסגירה.

7. בפגישה שנערכה ביום 05.01.12, בה נכחו נציגי העותרת ונציגי משטרת ישראל, הודתה מהנדסת העיר שהכביש מבוטל סטטוטורית וכי אין לו קיום. חרף האמור עמדה משטרת ישראל על דרישתה להסרת הגידור שהוצב עליו.

8. התנאים שנוספו כתנאי למתן היתר החפירה והדיפון היוו תנאים חדשים שלא הופיעו בגיליון הדרישות, וכללו, בין היתר, הצבת תמרור וביצוע הסדרי תנועה חדשים לאורכו של הכביש על ידי העותרת, ללא קשר למגרש שבבעלותה וחלקו היחסי לאורכו ורוחבו הכוללים של הכביש.

9. פניות העותרת לבעלי התפקידים בעיריה ובוועדה המקומית לא נשאו פרי והיא החלה בביצוע עבודות החפירה והדיפון וכן בעבודות הבניה אשר גרמו לה להוצאות כספיות מרובות יותר מחמת הצורך לבצע עבודות שנועדו לייצב את הקרקע המקיפה את המגרש מפני קריסה, לרבות הקרקע עליה סלול רחוב הפרחים וכן כלונסאות בקוטר רחב יותר ועמוק יותר שלא היו נדרשים לו הכביש היה מבוטל פיסית והיה משמש לייעודו על פי התכנית – שצ"פ. נכון למועד הגשת העתירה שימש רחוב הפרחים ככביש חד סיטרי עליו קיימת תנועת כלי רכב והולכי רגל רבים וביטולו המידי של הכביש נדרש, בראש ובראשונה , לצורך שמירה על חיי הנוסעים ועוברי האורח בקטע הכביש הגובל בשטח המגרש. הפיכת הכביש לחד סיטרי, במקום סגירתו וביטולו, היוותה פתרון זמני והגיע העת לבטלו לחלוטין בכדי שיהא תואם למצב הסטטוטורי התכנוני.

10. מאז כניסת התכנית המפורטת לתוקף לא פעלו המשיבות ולו בצורה מינימלית לביטולו הפיזי של הכביש.

בדיון בבית המשפט הוסיפה העותרת וטענה כי לאחר הגשת העתירה נקטו המשיבות בפעולות להרחבת הכביש מבלי שניתן היתר לעבודות אלה. יתרה מכך, לא הוצג כל מסמך המלמד כי סלילת הכביש במקור, היתה חוקית.